פסק-דין בתיק ו"ע 6026-03

הליכים קודמים

1. בפסק דין, שניתן ביום כא' בחשון התשס"ז (12 בנובמבר 2006), קבענו (בסעיף 36 לפסק הדין, בפרק הסיכום), לעניין השטחים השונים, נשוא הערר, כדלקמן:

א. בעניין חלק הקרקע שלא שונה ייעודים בתכניות השונות ונותרו שמורת טבע, קבענו, כי לא הוכח בהליך אם פחת או עלה שוויה של יתרת הקרקע. אולם, אף אם פחת שווי החלק הנותר עקב ההפקעה, הרי שהרשות המפקיעה שינתה את התכנית ולא הרחיבה את ההפקעה על יתרת המגרש, וכי אין מנוס מהקביעה, אחר ששולמו פיצויים, כי הרשות רכשה את השטח הנותר מהבעלים, בהסכמתם.

ב. בעניין חלקות שיועדו לצרכי חברת החשמל במסגרת תכניות 2191 ו- 3132 והופקעו בעבר, קבענו כי לעוררת אין כיום זכויות בחלקות אלה, וכי בעד החלקות האמורות שולמו בעבר פיצויים מלאים. לפיכך, אין להביא חלקות אלה בגדר ההסכם לתשלום פיצויים.

ג. בעניין חלקות שיועדו להפקעה לחברת החשמל וטרם הופקעו, קבענו, כי אם תכנית 4573 ייעדה את השטח לחברת החשמל, הרי שהעוררת מכרה את זכויותיה לקבלת פיצויי הפקעה לעירייה . אולם, אם תכנית 4573 ייעדה חלקות אלה לדרך, יש לראותן כחלק מן ההפקעה ולפצל את סכום הפיצוי בגינן - לפיצוי בשל ירידת ערך מייעוד לשמורת טבע לייעוד של דרך, ופיצויי ההפקעה בייעוד של דרך. אמרנו שהמנהל ייתן החלטה אחר בדיקת התכנית.

ד. בעניין שטח שיועד בעבר לדרך בתכניות 2191 ו- 3132, קבענו, כי מקובלת עלינו עמדת המשיב שלפיה המועד לתביעת פיצויים לפי סעיף 197לחוק התכנון והבניה חלף, ונותרה הזכות לתביעת פיצויים בגין ההפקעה בייעוד לדרך.

ה. בעניין השטח ששונה ייעודו בתכנית 4573 משמורת טבע לדרך, קבענו שיש להתייחס גם לפיצויים בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה לפיצויים בגין ההפקעה כמוסכם, אך המחלוקת היא לגבי החלוקה בין שני סוגי הפיצויים. אחר בחינת הנתונים קבענו, שהשווי צריך להיקבע לפי 10% משווי השטח כסחיר, בסביבתו.

ו. בעניין מס המכירה אישרנו את עמדת המשיב, שהודיע במהלך ההליך, שיש להחיל שיעור מס מופחת של 2.5%, שלא כפי שקבע בהחלטתו.

2. המשיב והעוררת ערערו על החלטותינו אלה ובית המשפט העליון (ע"א 7834/07 וערעור שכנגד), נתן ביום 19.10.2009 פסק דין שהחזיר אלינו את ההליך באופן זה:

" אם מי מבעלי הדין יבקש להציג ראיות משלימות תשקול הועדה ותחליט אם להתיר זאת. בכל מקרה, יסכמו בעלי הדין מחדש ובלא שיוגבלו מבחינת הטיעונים המשפטיים. רצוי כי בפסק דינה החדש של הועדה תיערך הבחנה ברורה בין מרכיבי התמורה, תוך נקיבת הסכום שיקבע לגבי כל מרכיב ומרכיב. לפיכך, פסק דינה של הועדה מבוטל והעניין יחזור אליה כאמור".

3. הנה כי כן, פסק הדין בהליך הקודם בוטל, וממילא בוטלו הקביעות והמסקנות שבו. ב"כ המשיב מפנה בסיכומיו לקביעות מסוימות שקבענו בפסק הדין שבוטל. קביעות אלה יהיה בהן ממש רק אם נשוב ונקבע אותן מחדש בפסק דין זה,  שלא על דרך ההפניה לפסק הדין שבוטל.

הסדר דיוני

4. קבענו ישיבת הוכחות כדי לאפשר לצדדים להביא בפנינו ראיות משלימות, ככל שיש בידיהן ראיות כאלה. אולם, הצדדים הודיעו לנו על הסדר דיוני שאינו מצריך את קיומה של ישיבת ההוכחות שקבענו. נתנו להסדר תוקף של החלטה.

5. לפי ההסדר הדיוני יתקבלו שני מסמכים: מכתב של השמאי מטעם עיריית ירושלים לעו"ד בלאושטיין שטיפל מטעם העירייה בפיצוי בעלי הזכויות בחלקות נשוא הערר, ותצהירו של מר גיל קובץ' בתיק ערר אחר (ו"ע 2015/01 בעניין גולובנציץ נ' מנהל מיסוי מקרקעין), שבו נתנה ועדה זו פסק דין.

בהתאם לכך, סיכמו הצדדים את טיעוניהם במועדים שהוסכמו.

עיקרי העובדות והמחלוקת

6. ביום 20.12.2000 נחתם הסכם בין העוררת לבין עיריית ירושלים, שלפיו הועברו כל הזכויות של העוררת במקרקעין הידועים כחלקות 2 ו- 3 בגוש 30237 וחלקה 2 בגוש 30239 (להלן: " המקרקעין"), לעיריית ירושלים תמורת סכום כולל של 1,072,972.50 דולר של ארה"ב של אמריקה, שהם 4,268,071 ש"ח.

7. על-פי ההסכם האמור, התמורה האמורה שולמה כפיצוי בגין הפגיעה בערך המקרקעין, שהם 1/12 חלקים בכל אחת מחלקה 2 בגוש 239 ששטחה הכולל הוא 104,66 מ"ר וחלקה 3 בגוש 237 ששטחה הכולל הוא 5,023 מ"ר, על-פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: " חוק התכנון והבניה"), בערבות "התכניות הרלוונטיות", כאילו החלקות הופקעו בשלמותן.

8. בסעיף 4א להסכם קבעו הצדדים להסכם, כי הרשות המפקיעה תשלם לבעל הקרקע (לעניינו- העוררת) את הפיצויים הכוללים פיצויים בגין הפקעת זכויותיו ביתרת החלקות שלא נכללו בהפקעה ופיצויים בגין פגיעה במקרקעין לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, הוצאות משפטיות והוצאות נלוות אחרות כדין.